ראיון אישי עם מנכ”ל שמיר אופטיקה – יגן משה

קצת עליי

בעסקים אני תמיד מנסה להשיג איזון בין קשיחות, החלטיות ורגישות לסביבתי. בחיי הפרטיים אני נותן יותר מקום לרגשות שלי ומנסה להיות נוכח וקשוב.

על המשפחה שלי

מצד אמי, ישנה סבתי בת ה-96, נצר למשפחה משפיעה שהתעשרה ממסחר בבדים בעירק, וסבי המנוח, שהיה קרוב משפחה רחוק שלה. בשנת 1951 הם עלו לישראל והצליחו להסתיר את טבעות הזהב שלהם. עם הגעתם לישראל שהו זמן קצר במעברת סלמה. לאחר מכן הם קנו את חנות האופנה “פאשה” ורכשו בית זמן קצר לאחר מכן.
אבי עבר ילדות קשה בעירק. לאחר שסבי נהרג בתאונת עבודה, אבי נאלץ לעבוד בבית דפוס ולגדל יונים, ממש כמו ברומן של סמי מיכאל. משפחתו עלתה לישראל כשהיה בן 14 והוא נשלח מיד לבית הספר. הוא סיים תיכון והתגייס לצבא בגיל 17. כשאבי שוחרר משירותו בצבא, הוא התחיל לעבוד בעיתון “ידיעות אחרונות” ופגש את אמי באוטובוס לרמת גן בגיל 18. עד מהרה הם התחתנו והתיישבו בפתח תקווה. הוא למד קבלנות נדל”ן בערבים, עבד כעצמאי והיה יציב כלכלית. אמי למדה אמנות וספרות. היא המשיכה להיות גננת וגידלה ארבעה ילדים. אני התינוק של המשפחה.

ילדות

כשגדלתי בפתח תקווה מצבנו הכלכלי היה טוב. הייתי חוזר מבית הספר ומיד הולך לשחק בחוץ עם חברים. שיחקתי כדורגל במכבי פ”ת ועד היום אני עדיין אוהד הקבוצה. הלכתי לשיעורי תיאטרון, אבל אבי לא רצה שאלמד בבית הספר התיכון לאמנויות ‘תלמה ילין’. לדעתו, הייתי צריך להיות עורך דין או רואה חשבון, אחרת אהפוך לכישלון. הלכתי לעבוד ולמדתי מחשבים ואלקטרוניקה. חלמתי להיות שחקן והופעתי עד גיל 18. חיידק המשחק מעולם לא עזב אותי, אפילו אחרי כל השנים האלה. למרות מידה מסוימת של נוסטלגיה שאני חש מפני שלא הגשמתי את חלומותיי בתחום זה, אני לא מצטער על דבר. אפילו מול העובדים שלי, אהבת המשחק מעולם לא עזבה אותי.

ראיית חשבון

לאחר ששירתי ביחידת קשר מוטסת בצה”ל ולאחר הטיול אחרי-צבא, נרשמתי ללימודים אקדמיים במכללה למינהל. מכיוון שלא הייתי מוכן לקבל כסף מאבי, עבדתי כמסדר מדפים בסופר-פארם. לאחר מכן קודמתי לניהול מחלקת חיתולים ומוצרי היגיינה נשית. אחרי עבודה זו, עבדתי במשרד רואי-חשבון קטן. עברתי את ההתמחות במשרד קוסט פורר גבאי. אחרי שנשארתי שם חמש שנים, הייתי צריך להחליט אם  בכוונתי להמשיך שם או לנהל ארגון.

קריירה

גיא אליאב, שאותו הכרתי מתחום ראיית החשבון, לקח אותי לתפוז כמנהל כספים, שם נכנסתי לתקופה מאתגרת במיוחד, עם חבורת צעירים חסרי ניסיון. נכשלנו כי לא הבנו את עולם הכספים והניהול ולא היה לנו שום גיבוי כלכלי. אחרי שנתיים, כשאילן בן דב עשה לנו טובה וקנה את החברה, יצאתי לטיול של חצי שנה באוסטרליה ובניו-זילנד. כשחזרתי לארץ פתחתי מחשב וראיתי שגיא הכניס את הפרטים שלי לאתר הכרויות שהוקם על ידי תפוז. ההודעה הראשונה שקיבלתי הייתה מאישה בשם קרן אור. התקבלתי לעבודה כרואה חשבון בחברת קומסק – חברת אבטחת מידע.

קרן אור

אשתי אמנית ונגרית. היא משפצת ומייצרת רהיטים. היא השותפה שלי בכל מה שאני עושה. אנחנו מגדלים שלושה ילדים ביחד. בזכותה אני יכול להיות בכל מקום בעולם ולהצליח, ובעלי המניות יודעים זאת. אנחנו גרים בסינגפור עכשיו. כשאני כאן בישראל במשך שבוע בכל חודש, היא מנהלת שם הכל.

שמיר תעשיות אופטיקה בע”מ

אחרי ארבע שנים בקומסק, קרן רצתה לעבור לצפון הארץ, אז התחלתי לחפש שם עבודה. חבר שלי שהיה קשור עסקית עם חברת שמיר סידר לי עבודה שם כמנהל הכספים הראשי (CFO). קרן ואני שכרנו דירה בקיבוץ שניר. היינו בטוחים שנשאר שם שנה-שנתיים, אבל אנחנו שם כבר 15 שנה. נשלחנו לסינגפור באמצע 2014 ולפני שנה מוניתי למנכ”ל.
החברה מפתחת, מייצרת, משווקת ומוכרת עדשות משקפיים לאופטיקאים באמצעות חנויות ורשתות האופטיקה, על פי מרשם המותאם למטופל, כאשר 97% מהכנסותיה מגיעות מפעילות מחוץ לישראל. בבעלותנו כ-30 חברות ברחבי העולם, באופן מלא או במשותף. לאחרונה השקנו את פרויקט “עדשות לומדות”, המבוסס על נתונים שנאספו מלקוחותינו ברחבי העולם במטרה לקדם ולשפר את הסתגלות הלקוחות.

סינגפור

אנחנו גרים שם כבר חמש שנים. מכיוון שהמשפחה שלנו נקשרה למדינה הזו, הובטח לי שאוכל להישאר בסינגפור גם בתור מנכ”ל. אני חי כבר שנים במטוסים. רוב המטה יושב כאן בישראל. הפיתוח מחולק בין סביבת קיבוץ שמיר, חלקים אחרים בישראל, סינגפור והעולם. אנחנו לא מסתירים את האופי הישראלי שלנו. להפך!

פנאי

אני מתאמן בכל יום. אני אוהב לצלול עם המשפחה באתרים מדהימים בכל רחבי העולם.

מבט לעתיד

ידעתי שהשנתיים הראשונות בתפקיד יהיו קשות. כשאני אהיה מיוצב יותר אוכל ליישם את התוכניות האסטרטגיות שלנו. כשהילדים יגדלו עוד קצת, נשוב לישראל.